כשבן זוגך בוחר לא לעמוד לצדך כשאת לא מסתדרת עם אמא שלו

אז פסח הגיע ואיתו גם הארוחות החגיגיות בחוג המשפחה המורחבת, והפעם – חוגגים בצד שלו 🤦‍♀‍ ואת? איך נגיד את זה בעדינות - לא הכי מסתדרת עם אימא שלו. את מרגישה שהיא לא נחמדה אליך, כל אמירה שלה נראית לך כמו הערה ביקורתית כלפיך והמבט שלה לא משאיר מקום לדמיון - את בטוחה שהיא לא מתה עליך. ובן הזוג? במקום לבוא להתייצב לצידך מה עושה? כרגיל מהאו"ם! לא יוצא להגנתך המסקנה המתבקשת - הוא בצד שלה ולדעתך, היא, פשוט חשובה לו יותר ממך! האמנם?! האם העובדה שהוא לא "בוחר בך" על פניה אומרת שהוא לא אוהב אותך? האם כדי שתרגישי יותר ביטחון ושאת מוגנת, הוא תמיד צריך להיות בצד שלך? האם תפקידו כבן זוג הוא למלא תמיד את הצורך שלך? ומה איתך? למה אתה נשאר ניטראלי? האם אתה מנסה לרצות את אמא? אולי אתה מנסה להעניש אותה על משהו? אולי בכלל יש לך פחד מעימותים?

יכול להיות שדווקא המקום הנכון לחפש בו תשובות נמצא בכלל בתוך כל אחד מבני הזוג? אולי אם נעשה עבודה מספיק עמוקה ונכונה, לא נחפש תשובות בבן או בת הזוג שלנו? שהרי איפה לדעתכם נרגיש סיפוק גדול יותר, כשנספק את הצרכים שלנו בעצמנו או שנהיה תלויים במישהו אחר שימלא אותם? לזוגיות יש כל כך הרבה מה לתת ולא בטוח שאנחנו בוחרים לחיות בזוג בשביל למלא צרכים אחד של השנייה...

מה יקרה אם נבחר לקחת אחריות ובחג הפסח, הלא הוא חג החירות, נהיה עצמאיים ומשוחררים יותר ונפסיק להיות תלויים בבן הזוג שלנו כספק הצרכים שלנו? נלמד להבין מה מניע אותנו, נצמח, נתבגר ונאפשר לעצמנו זוגיות בריאה, מפרגנת, חופשיה ואוהבת, ואם אפשר, נסתכל קצת בהומור על הסיטואציה, הרי יש המון בדיחות על כלה וחמות

אז בואו נחליט שהשנה שלנו היא שנת חירות והתבגרות, בואו נעבוד על הזוגיות. חג שמח